פלאפון תקשורת בע"מ נ' בלמס

פסק דין

בפני תביעה כספית לתשלום סך 31,537 ₪ ליום הגשת התביעה.

התובעת היא חברת פלאפון תקשורת בע"מ והחוב הנתבע נובע מאי כיבוד תשלומים והפרת הסכמים המיוחסים לתובעת ובגין 6 מכשירים כאשר העסקה לרכישתם התבצעה ביום 8.9.05.

הצדדים אינם חלוקים ביחס לתוכן ההסכמים,הפרתם, קבלת המכשירים וגובה החוב.

המחלוקת היחידה בתיק זה היא בדבר חלקה או התחייבותה או חבותה של הנתבעת לגבי החוב וההסכם ממנו הוא נובע.

התובעת טוענת בתצהיר קצר ולקוני שהוגש עוד בשלב הרשות להגן שאין לה כל קשר לעסקה, שהיא לא חתמה על ההסכמים ולא יכול גם להיות שהיא ביצעה את העסקה ומשכך את התביעה יש להפנות ל"בעל העסקה" כלומר למר דניאל בלמס (שהוא בעלה או גרושה או הפרוד ממנה – הדבר לא הובהר חד משמעית).

מר דניאל בלמס תומך בתצהירו הקצר לא פחות, בגרסתה של הנתבעת וטוען כי ביצע את העסקה "לבד וללא ידיעתה" ולכן יש להעביר את התביעה אליו והוא בעל הדין הנכון.

אלה גרסאות הנתבעת והעד מטעמה. ה"ה בלמס לא ראו לנכון למרות מספר הזדמנויות שניתנו להם להגיש תצהירים משלימים מטעמם ומשכך, זו תהיה גם חזית הגנתם כפי שהייתה בשלב הדיון בבקשת הרשות להגן.

התובעת מצידה טוענת כי הנתבעת היא זו שחתמה על ההסכם, היא זו שערבה להסכם והתחייבה על פיו כלפיה וכי כל מטרת הליך זה וטענות הנתבעת ובעלה/גרושה/פרודה מטרתן אחת והיא להתחמק מהתשלום והעברתו למר בלמס שהוא חייב מוגבל באמצעים ממנו לא ניתן להיפרע.

מטעם התובעת הוגש תצהירה של הגב' מורן יצחק כאשר הנתבעת ויתרה על חקירתה הנגדית של זו מאחר וממילא היא אינה כופרת בחוב ובהסכמים אלה רק בשאלת חיובה וחבותה האישיים.

מטעם הנתבעת נחקרו רק היא ומר בלמס כאשר בסיום החקירה נשמעו סיכומים בעל-פה.

התיק הוא תיק בסדר דין מהיר ולכן פסק הדין ינומק באופן תמציתי ובהתאם להוראת תקנה 214 ט"ז.

היות ובעצם התיק מתנהל על מחלוקת שאיננה עולה ממסמכים אלא מטענות בעל-פה כנגד מסמכים בכתב כשבטענות אלו עולות טענת זיוף ומרמה, כשהעד המרכזי בפרשה – מר בלמס טוען את שבהמשך יפורט הרי שכל התיק נופל וקם על שאלת המהימנות.

במהלך מאות ואולי אלפי פסקי דין והחלטות שניתנו על ידי הקפדתי מאוד להיזהר בכבודם של עדים או בעלי דין ולא לקבוע נחרצות את שאני חושב על עדותם או מהימנותם.

אלא שתיק זה יוצא דופן, גם אם המקור לכל ההסתבכות הזו שהסתבכו בה הנתבעת ומר בלמס הוא מצוקה כלשהי שנקלעו אליה, הרי היתה גם דרך אחרת להתמודד עימה.

שתי העדויות שנשמעו בפני מטעם הנתבעת היו בלתי מהימנות לחלוטין.

הגרסאות הלכו והתפתחו תוך כדי עדותם וחקירתם של הנתבעת ומר בלמס, סיפורים חדשים סופרו, סתירות מהותיות התגלו והחמור מכל שמעדותם עלה ששני בני הזוג הללו פשוט מצפצפים על כל אדם או גוף אחר,מצפצפים על הוראות הדין, אדישים לחלוטין להסתמכותם של אחרים על מצגים שהם יוצרים וכשהם "נלחצים" ונדחקים לקיר הופך מר בלמס ל"אשם" שמודה במעשים שבמהותם הם חמורים מאד כגון זיוף מסמכים,הסכמים ופרוטוקולים של חברות,קבלת דבר במרמה,הפרת הוראות הקשורות בהגבלות שהוטלו עליו בהוצל"פ ובהליך פש"ר שבסופו של דבר בוטל בשל "העברות מרמה" לנתבעת,עשיית עושר ולא במשפט,מצגי שווא והטעיה וכיו"ב.

מתוך העדויות עלתה שיטה על פיה שיתפו ומשתפים השניים פעולה.

בחקירתה מיום 24.3.09 טענה הנתבעת שהיא ומר בלמס פרודים כבר משנת 1998.

בעדותה בפני היא ציינה שהם "מסוכסכים" (עמ' 6 שורה 17), שמר בלמס מסבך אותה כבר כמעט 20 שנה באופן שיטתי (עמ' 7 שורות 5-6) ושהקשר ביניהם הוא רק לענין הילדים, ששנים הוא לא שילם מזונות (עמ' 8 שורה 30) וש: